מתוך מאמרו של יורגן הברמאס

הקונסטלציה הפוסט-לאומית ועתיד הדמוקרטיה

Jürgen Habermas, Die Postnationale Konstellation Politische Essays (2001)

(בהפנייתו האדיבה של מר עמוס גרנית)

...

כיצד תיתכן (א) לגיטימציה דמוקרטית של החלטות מעבר למערך הארגוני המדינתי? ובאילו תנאים (ב) תוכל להשתנות התפיסה העצמית של הגורמים-הפועלים בעלי כושר הפעולה הגלובלי באופן כזה, שהמדינות והמשטרים העל-לאומיים יראו עצמם יותר ויותר כחברים בקהיליה הנאלצים בלית ברירה לנהוג התחשבות הדדית באינטרסים ולשמור על אינטרסים כלליים?

א. במסורת הליברלית, כמו ברפובליקנית, נתפסת ההשתתפות הפוליטית של האזרחים במובן וולונטרי בעיקרו: צריך שלכולם יהיה סיכוי שווה להעניק השפעה להעדפותיהם או לתת ביטוי חופשי לרצונם הפוליטי, בין אם כדי לשמור על האינטרסים הפרטיים שלהם, או כדי לזכות באוטונומיה פוליטית. אולם אם נייחס לגיבוש הרצון הדמוקרטי גם פונקציה אפיסטמית, יתווסף לשמירה על האינטרסים הפרטיים ולמימוש החופש הפוליטי מימד נוסף של שימוש ציבורי בתבונה. או אז לא ישאב עוד ההליך הדמוקרטי את כוחו מעניק הלגיטימיות רק, ואף לא בעיקר, מן ההשתתפות וביטוי הרצון, כי אם מנגישותו הכללית של תהליך מחושב, שטיבו יעמיד את הציפיה על תוצאות רציונאליות קבילות. הבנה תיאורטית-דיסקורסיבית כזו של הדמוקרטיה משנה את הדרישות התיאורטיות מתנאי הלגיטימיות של פוליטיקה דמוקרטית. אין פירושו של דבר שציבוריות מתפקדת, איכות ההתייעצות, נגישות ומבנה דיסקורסיבי של גיבוש הדעת והרצון, יש בהם משום תחליף מלא להליכי ההחלטה והייצוג המקובלים. אולם המשקלים עוברים מהתגלמותו הקונקרטית של הרצון הריבוני באנשים ובפעולות בחירה, בארגונים ובהצבעות, אל הדרישות הפרוצדורליות המופנות אל תהליכי תקשורת והחלטה. עלי ידי כך מתרופף הקשר המושגי בין הלגיטימציה הדמוקרטית לצורות הארגון המדינתיות המוכרות.

צורות לגיטימציה חלשות כביכול מופיעות אז באור שונה. השתתפות ממוסדת של ארגונים לא-ממשלתיים בהתייעצות שמקיימות מערכות משא ומתן בין-לאומיות, למשל, תחזק את הלגיטימציה של התהליך אם בדרך זו תתאפשר שקיפות של תהליכי החלטה במישור הביניים לציבורים לאומיים ויתאפשר חידוש הקשר עם תהליכי החלטה במישור תחתון זה.

...

...